הרשתות החברתיות הם כבר לא 'החצר האחורית' שילדים משחקים שם, הם לא 'מציאות ווירטואלית' של עולם של ילדים שלא שייך אלינו המבוגרים.
הם המציאות עצמה שמשליטה את עצמה פעם אחר פעם על החיים שלנו ובפרט עכשיו כשילדי ישראל נמצאים תחת טרור הטילים והאזעקות, ובמציאות של הרשתות שבה חיים תלמידינו כל דבר מתעצם פי כמה.
אחד מכליו החזקים ביותר של הטרור הם הרשתות החברתיות. המלחמה האמתית מתרחשת ברשתות, והתלמידים שלנו נמצאים בקו החזית.
טיקטוקר בן 19 משגע את חדרי המורים בארץ. אחרי מאות הרצאות וסדרות לתלמידים עם 66% דיווחים על הצלחות, מגיע לתת לנו פעם אחת להיישיר מבט ולהסתכל לטיק טוק והרשתות בעיניים.
הרשתות החברתיות הם כבר לא 'החצר האחורית' שילדים משחקים שם, הם לא 'מציאות ווירטואלית' של עולם של ילדים שלא שייך אלינו המבוגרים.
הם המציאות עצמה שמשליטה את עצמה פעם אחר פעם על החיים שלנו ובפרט עכשיו כשילדי ישראל נמצאים תחת טרור הטילים והאזעקות, ובמציאות של הרשתות שבה חיים תלמידינו כל דבר מתעצם פי כמה.
אחד מכליו החזקים ביותר של הטרור הם הרשתות החברתיות. המלחמה האמתית מתרחשת ברשתות, והתלמידים שלנו נמצאים בקו החזית.
טיקטוקר בן 19 משגע את חדרי המורים בארץ. אחרי מאות הרצאות וסדרות לתלמידים עם 66% דיווחים על הצלחות, מגיע לתת לנו פעם אחת להיישיר מבט ולהסתכל לטיק טוק והרשתות בעיניים.
טרור הטיקטוק או "אינתיפאדת הטיקטוק"[1][2][3][4] היה גל טרור ואלימות, שמהווה חלק מהמהומות בישראל ברמדאן 2021. גל זה אופיין בהפצת סרטונים בעלי אופי אלים ברשת הטיקטוק ובפלטפורמות רשת אחרות, בהם ערבים הצטלמו כשהם נוקטים באלימות והשפלה כלפי יהודים בישראל, בעיקר בעלי חזות חרדית.[5] התופעה קיימת כבר מ-2019,[6] אך התחזקה בתקופת הרמדאן ב-2021.[7] מהמשטרה נמסר כי הסרטונים ברשת גרמו להסתה.[8]
השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה טען כי הרקע ל"טרור הטיקטוק" הוא לאומני-גזעני.[9]
הוגשו כתבי אישום כנגד שני תושבים ערבים בגין תקיפה ממניע גזעני.[10][11]
דוגמאות לתופעה:
ב-15 באפריל 2021, יום העצמאות ה-73 נער ערבי תקף נער חרדי וסטר לו בזמן נסיעה ברכבת הקלה בירושלים.[12] משתתפי הסרטון נעצרו. אירוע זה החל את התופעה ברמדאן 2021.[13]
מתוך וויקיפדיה
מחנכים ומורים רבים שואלים את עצמם, איך אני יכול לעזור לתלמידים שלי עכשיו, בשעת חרום?!
כאילו לא עברנו די השנה נחתנו עלינו אירועי הימים האחרונים ושוב פעם התלמידים שלנו מצאו את עצמם בבית מול המסכים.
לא מספיק טרור הטילים שנופל עלינו ועל תושבי הדרום בפרט, שלצערנו הפך לרוטינה של סבבים מוכרים.
ערב האתמול גילה לנו שאנחנו עומדים על סיפה של מלחמה חדשה לגמרי: מלחמת אזרחים
אנחנו רואים תופעה שלא ייחסנו לה מספיק חשיבות עד עתה. המלחמה מתרחשת ברשתות, ושם הילדים נמצאים בקו החזית. הרחובות הם כבר התוצאה.
התלמידים שלנו הם לא אלה שיצאו לרחובות, הם בהחלט נחשפים לכל המראות. כל סרטון שיוצא גם אם הוא מזוויע מופץ מייד ומגיע לכל מכשיר ללא בקרה.
אם אנחנו רוצים לעזור לתלמידים שלנו, בואו נחשוב רגע על מקור החרדות שלהם. גם כך המציאות הזו היא לא שפויה ויכולה להכניס חרדות בכל ילד שחווה אזעקות נפילות ופרעות מתחת לבית
ובמציאות של הרשתות שבה חיים תלמידינו, כל דבר מתעצם פי כמה.
ואם גם כך התלמידים שוהים שעות רבות ביום בטלפון בזמן חרום הזמן הזה מוכפל. כל התראה גורמת לכניסה שוב לטלפון מה שגורם לחרדה.
והתלמיד, כדי לנסות לצאת מחוסר הוודאות מנסה להיכנס שוב, להתעדכן עוד. מה שגורם שוב לחרדה וכך זה הופך למעגל אינסופי שמזין את עצמו.
* רכז או מנהל המעוניינים שנבוא אליכם לבית הספר, לחצו כאן לשליחת הודעה ונתאם:
החופש ללמד מארחים את עמרי בשידור חירום חינמי למורי ישראל
החופש ללמד מארחים את עמרי בשידור חירום חינמי למורי ישראל
רכז? מנהל? מעוניין שנבוא אליכם לבית הספר? כתבו לנו כאן ונתאם
אם אנחנו רוצים לעזור להם ולהקל עליהם
אנחנו צריכים להכיר איפה הם נמצאים
הרשתות החברתיות הם כבר לא 'החצר האחורית'שילדים משחקים שם
הם לא 'מציאות ווירטואלית' של עולם של ילדים שלא שייך אלינו המבוגרים
הם המציאות עצמה שמשליטה את עצמה פעם אחר פעם על החיים שלנו
הגיע הזמן שלנו כמורים להכיר את הפלטפורמות
להבין את העוצמה שטמונה בהם כמו גם את הסכנות
להבין מה כל כך ממכר , מה מתרחש בהם
לדעת להבדיל בין פאניקה לא במקומה כגון 'אתגר הלויתן הכחול' או 'יום האונס' בטיק טוק שלא היו ולא נבראו לבין תופעות וטרנדים שמתחילים שם והופכים למציאות כגון טרור הטיקטוק
כך נוכל לעזור לתלמידינו
נוכל לעזור להם לדעת להבדיל בין חדשות לבין פייק
להבין יחד איתם את הלופ האינסופי של התראות ועדכונים שרק מזין את החרדה
לראות יחד איתם את המשמעות מרחיקת הלכת שיכולה להיות מכל שיתוף
להכיר את החרדה מאיפה היא באה ואת הכלים לשלוט בה
וכן, גם להבין את הדברים הטובים הטמונים ברשתות
את הכוח שיש לכל ילד בכיס, ואת היכול לנצל את זה לדברים חיוביים
את המקומות המפתיעים שאפשר ללמוד מהם
את האנשים והטרנדים הטובים שאפשר לעקוב אחריהם
ובשעת חירום לא נוכל לעזור להם אם לא נכיר!
גבולות הכיתה היטשטשו, אם בעבר התלמיד בכיתה היה לומד ובחוץ משחק.
בבית הספר היה עם החברים בכיתה ובבית היה עם החברים בשכונה
כבר בתקופת הקורונה ועכשיו אנחנו חוזרים לזה שוב
בית הספר נמצא בבית
הבית נמצא בבית הספר
אם בעבר השפעתנו כמורים הייתה על התלמיד בכיתה
עכשיו גם כשהתלמיד בכיתה בו זמנית הוא נמצא בעוד כמה מקומות
בטיק טוק באינסטגרם בוואטסאפ
ואם אנחנו רוצים להשפיע משמעותית על החיים שלו
אנחנו צריכים להיות שם!
או לפחות להבין מה קורה לו כשהוא שם!
החיים שלי מכילים כל מיני סתירות מצחיקות, אחת מהן היא שאני טקיטוקר עם 34K עוקבים אבל מרצה על התמכרות למסכים.
הסיפור שלי הוא שבגיל 17 מצאתי את עצמי מקבל הזדמנות במסגרת תכנית מנהיגות בשם lead שהייתי בה לקדם יוזמה חברתית.
היה חשוב לי להתעסק בעולם השימוש במסכים בגלל שהוא היה מלא בחוסר דיוקים, סטיגמות על הדור שלי, אג'נדות, ואינטרסים.
האינטרס של חברות הטק שיצרו אפליקציות ממכרות, התקשורת הלא בריאה עם הדור שלי, שנתפס כדור המסכים ותו לא, המורים שמאוד רצו לעשות טוב ולחנך לשימוש מיטבי במסכים ולא ידעו כיצד לעשות זאת.
במסגרת הפעילות בניתי תכנית שהופכת את המסכים ממנצלים למנוצלים. אנחנו מגיעים לבתי ספר, מעלים מודעות לצורה הממכרת שבה בנוי הטלפון שלנו, ומנסים ללמד בני נוער להפוך אותו לפחות.
הלמידה מתבצעת באמצעות הרצאה ולאחר מכן סדרת מסרים בקבוצות וואטסאפ. והקונפסט עובד נפלא! 66% מהתלמידים אמרו לנו שהם הורידו זמן שימוש בעקבות התכנים, וזו זכות בשבילי 🙂
אנחנו בחופש ללמד מקדמים הוראה מבוססת השראה ופועלים ליצירת מערכת חינוך מבוססת מוטיבציה פנימית אצל המורים ואצל התלמידים.
אנחנו מאמינים שהשינוי במערכת החינוך יבוא מתוך המורים, ומשתדלים לתת פתרונות להבנתנו בכל ההתמודדויות של המורה בכיתה
תופעת המסכים וההתמכרות הדאיגה אותי לא פעם, ובפרט בשנה האחרונה, אנו מוקפים במסכים. מגרשי בית הספר שעומדים ריקים בהפסקות. התלמידים שלא מקיימים אינטראקציה חברתית מחוץ למסך.
פגיעות והתמכרות, ילדים שלא יוצאים מהמסך, המאבק הבלתי נגמר על הטלפון בתוך השיעור.
מוסחות הולכת וגדלה עם השנים ומאבק על תשומת הלב של התלמידים
דקות הקשב הולכות ומתמעטות עם השני ומה שאנחנו תמיד שומעים ממורים: 'לא משנה מה שעשיתי שום דבר לא השתנה…'
האמת – הרגשתי שלי בוודאי אין זכות להטיף או ללמד משהו לאחרים בעניין הזה וגם לא הרגשתי ש"פיצחתי" איזה פיתרון או עיקרון שאני יכול ללמד לאחרים.
אבל כששמעתי שתלמיד בן 17 פיתח במסגרת תכנית מנהיגות מיזם שעוזר לילדים אחרים בני גילו להתנהל עם המסכים?
הייתי חייב לבדוק זאת, הכרתי את החומרים שלו והחלטתי לצאת בשיתוף פעולה כדי לתת פתרון לאחד הדברים המודחקים ביותר במערכת החינוך.