"הי לירן!"
"לירן!"
"יש לך רגע?"
בטח רוני, מה רצית?
לא, סתם, רציתי לשאול אותך.
פשוט אמא של דורין רוצה לדבר איתי הערב, ואני יודעת שהיית מחנך של בר, האחות הגדולה שלה. בטח יצא לך לדבר עם האמא.
לא יודעת למה, אני קצת חוששת מזה
יש לך אולי טיפ לתרום לי לקראת השיחה?
וואי
אמא של דורין
אני לא אשכח את השיחה הזאת
זאת היתה פעם ראשונה שדיברתי עם איזשהו הורה בערב
חשבתי לעצמי
הורים, זה עם נחמד.
וגם אני בסך הכל בנאדם נחמד
והילדה שלה צריכה עזרה, זה ברור.

אז חשבתי, שתהיה שיחה כזאת חשובה ומשמעותית.
התכוננתי. ניסיתי לחשוב על מה באמת נכון לבר
ועל הקשיים שלה.

אחרי דקה של שיחה הבנתי שטעיתי
התכוננתי לשיחה הלא נכונה.
לא הבנתי מאיפה זה בא לי, הרגשתי שם כמו ארנבת בג'ונגל שנתקלה בשועל, וחשבה בטעות שהוא חבר.
הרבה ביסים חטפתי שם
יצאתי פצוע.

אוי לא
זה נשמע גרוע : (
היתה לי תחושה רעה לגביה
אני שמחה ששאלתי אותך

בעצם
יש לך רעיון מה לעשות עם זה?

האמת שכן.
כי היו לי איתה עוד הרבה שיחות מאז, בכל זאת, אמא של בר..
מקרה מורכב, את יודעת…

וואלה, כן
אז..
אממ..
מה לדעתך כדאי לי לעשות?

אז זהו.. זה לא בדיוק לעשות

??

זה יישמע לך אולי קצת מוזר
אבל
אחרי כמה שיחות קשות כאלה
הרגשתי שאני מתחיל להישרט.
מבפנים.
לא יכולתי לראות יותר את השם שלה על הצג של הטלפון.
במשך חודשיים התחמקתי
לא שהיא הפסיקה להתקשר
אבל פשוט לא עניתי.
וואי זה היה נורא

ומה עשית? מה קרה אחרי חודשיים?

האמת, הלכתי להתייעץ עם איזה מטפל. מישהו שאני מכיר. חצי חבר כזה,
פשוט הייתי חייב להוציא את זה, למצוא פתרון

אז מה הוא אמר??

הוא שאל אותי שאלה

??

הוא שאל אותי –
למה אתה נותן לה לצעוק עליך?

מה ז'תומרת? אמרתי לו
אני לא נותן לה

אתה בטוח שאתה לא נותן לה?

ברור, למה שאני אתן לה?
למה שאני ארצה שהיא תצעק עלי?

זאת שאלה חשובה, אבל לא זה מה ששאלתי
 אני אשאל את זה מכיוון אחר

מה אתה מרגיש כשהיא צועקת עליך?

אני מרגיש שהיא מזלזלת בי
 לא שאלתי מה היא עושה, שאלתי מה אתה מרגיש

אני?
אממ..
אני מרגיש.. מזולזל…?

…

אני מרגיש, פגוע, קטן, מזולזל.

כן. זה נשמע הגיוני…

יש עוד מקומות במהלך העבודה שלך שאתה מרגיש קטן?

אממ… כן.
כשאני מנסה להתמודד עם הילדה שלה, עם בר.

מה אתה מרגיש שם?

אני מרגיש שאני שאני לא עושה את העבודה שלי
שאני אולי אפילו פוגע בילדה
אני מרגיש מתוסכל וחסר אונים

ואחרי שהיא צועקת עליך בטלפון, מה אתה חושב לעצמך?
קודם כל אני לא חושב
אני די נסער

ואחרי זה?

אחר כך אני מנסה קצת להרגיע את עצמי, ולומר שהיא באמת הזויה

ומה עוד?

אני גם קצת חושב שזה הגיוני, ומותר לה, היא האמא.
ותכלס, באמת אני לא נותן מענה לילדה שלה.
במובן מסוים אני יכול להבין אותה.

כן..
ומה עוד?

לא יודע,
אולי בעצם אני כאילו נותן לה לצעוק עלי כדי לתת תוקף לאשמה שאני מרגיש גם ככה?

אולי
מה עוד?

לא יודע
זה מוזר
אני לא סובל את עצמי אחרי השיחות האלה, אני לא רוצה יותר לדבר איתה
אבל אתה מראה לי בעצם שאני קצת מבקש את זה?
קצת מזמין את זה?
מאפשר את זה…?
זה נשמע לי מוזר
מדי.

כן..

אבל תכלס
מה אתה מציע לי?

לא יודע, מה אתה שואל? מה אתה רוצה?

אני רוצה שזה יפסק.
אני רוצה שהיא תפסיק לצעוק עלי.

אתה בטוח?
כן, בטוח.

אז מה תעשה עם תחושת האשמה?
מה תעשה עם חוסר האונים שלך מולך הילדה?
לאן תנתב אותם?

תראה
זה לא באמת אשמתי שאין לי כלים לטפל בילדה שלה
היא מקרה מורכב.
אני בסך הכל מורה בתחילת הדרך שלי
אף אחד לא לימד אותי מה עושים במצב כזה

אני כאן כדי ללמוד
אני כאן כדי לעזור
להועיל
אני מוכן לשמוע ביקורת

אבל לא מתאים לי שיצעקו עלי
את רוצה לדבר איתי? את רוצה שאני אעזור לך?
בשמחה, בשביל זה אני כאן
אבל זה צריך להיות בכבוד, בנחת.

זה בערך מה שהוא אמר לי
כאילו שאל
כאילו, את מבינה..

ומה קרה אחר כך?

האמת
אני לא זוכר
אבל אני גם לא זוכר שמאז היא צעקה עלי
או כל הורה אחר צעק עלי
ואם זה קרה, ידעתי להגיב וזה לא התקדם.

וואי
אני לא יודעת אם הבנתי את כל מה שסיפרת
אבל אני קולטת בעיקר שזה תלוי בי

כן..
זה בהחלט העיקר

יאללה
אני כבר מאחר לשיעור
חייב לזוז
בהצלחה!
וספרי לי איך היה