של מי האחריות בכיתה

את הכי מתאימה להיות מורה!

זה מה שאמרתי למורה מאתמול.

 

כן! מדהים שאת עוד זוכרת מה את רוצה

מדהים שאת זוכרת שיש לך נשמות בידיים

מדהים שאת מכוונת לשם

אבל את צריכה גם להבין שזאת בדיוק הסיבה שאת מתוסכלת

 

??

אני לא מבינה..

 

זה פשוט, תראי

את חושבת שמהרגע שנכנסים לכיתה,

ישר נפגשים עם נשמות טהורות ומתוקות

 

שרק נכנסים לכיתה, מתיישבים בשולחן המורה, ומיד כל התלמידים מתיישבים סביבך ובאים לשמוע מפיך עצות שאספת במשך השנים

שכל התלמידים מחכים רק לשיעור שלך וזה מה שמחייה אותם במשך כל השבוע.

 

זה לא בדיוק עובד ככה.

 

יש מציאות כזאת

אבל זה ראש הפירמידה

סופו של התהליך

הקצה העליון.

 

וכשתגיעי לשם,

ואת יכולה להגיע ללא ספק

אז – תרגישי באמת מעין עולם הבא

אז – תגידי תודה לרגע הזה שלא הקשבת ליועץ התעסוקתי

תשמחי על כל רגע שלך בכיתה

תחכי לשיעורים ולא לחופש הבא

 

אבל..

 

עד הרגע הזה,

עד שתגיעי לראש הפסגה

צריך להתחיל מאיפשהו

צריך לצעוד את הצעד הראשון.

 

ומה הצעד הראשון, שם למרגלות ההר?

הצעד הראשון הוא להתחיל להקפיד שהבנים החמודים האלה רק לא יאחרו לשיעור

וכדי לדאוג לזה אולי תצטרכי להעניש

אולי אפילו לצעוק

 

לא כי את רעה, ולא כי הם רעים

אלא כי הנשמות האלה כרגע נמצאות בתוך גוף של ילדים

עם שכל של ילדים

עם רגש של ילדים

 

וילד,

בלי אמא

היה זולל רק שוקולד

וילד עם אמא – צריך לאכול מלפפון או מרק עוף

באסה לו

כשיגדל יבין

 

 

והילדים האלה בכיתה שלך,

הם מאוד רוצים להקשיב למורה

מאוד

אבל לא מסוגלים כי חברים שלהם מדברים לידם

 

ורק מבט מאיים או עונש יאפשר שקט והקשבה

ולמידה

וכשיש למידה – פתאום כיף בכיתה

והילדים חוזרים להיות חמודים

וצדיקים

ומתוקים

אותם תלמידים שלפני רגע נראו כמו מפלצות קטנות שבא לך לזרוק מהחלון

עכשיו, אצל המחנכת הקשוחה הם כל כך נפלאים ונהדרים

 

אז רק אם נתחיל את הצעד הראשון

של התעסקות ב'שטויות'

של 'להיות שוטר'

רק אז נוכל לטפס עוד צעד ועוד צעד כדי לזכור שיש פה נשמות.

 

זאת כמובן עוד תשובה ל"למה אנחנו לא מצליחים"

פשוט כי אנחנו מצפים מהתלמידים שלנו הרבה מעבר למה שהם מסוגלים

 

אנחנו מטילים עליהם את כל כובד האחריות,

את החיסרון שלנו, את חוסר היכולת שלנו להתאמץ על השקט

אנחנו מצפים מהם.

גם אנחנו כשאין שוטר מעגלים פינות ברמזור

אז שהם לא ידברו כשאין שום קנס על דיבורים?

זאת ציפיה לא מידתית

והתלמידים שכן עומדים בה

נתונים בלחץ אדיר, הם עושים את זה במאמצים מטורפים רק כדי לעמוד במשימה הלא פיירית הזאת: לשתוק למרות ש'מותר' לדבר.

עונש אחד שלנו לתלמיד שמפריע

יעזור להם לנשום

ולהקל מהם קצת את עול הציפיות

מסכנים קטנים

נשמות עדינות

דילוג לתוכן