על משחת שיניים ומוטיבציה

כמה שאלות שהתעוררו בראשי בזמן שראיתי את השיננית מטפלת ביוצאת חלציי

ומורחת לה עיסה דביקית בצבע לבן מלוכלך על השיניים

בעוד החמודה הקטנה שוכבת פעורת פה

בשיתוף פעולה מופתי שלא יבייש חיילים במסדר

אז שנתחיל?

מזהיר מראש – אין לי תשובות ברורות כרגע, אבל גם שאלות זה משהו.

נפתח בשאלה למה יש משחת שיניים בטעם תות? או ענבים?

זה אומר שצריך לשכנע ילדים לצחצח שיניים?

 ומבוגרים?

בעצם מנטה למבוגרים זה כמו תות לילדים?

או שאצל מבוגרים המניעים אחרים?

של מי בעצם האינטרס הזה שאנשים יצחצחו שיניים?

מי זה שישב וחשב איך להפוך את משחת השיניים שאמורה להגן על השיניים, לממתק.?

(גם אתם ראיתם פעם צבא של נמלים כובש שפורפרת של משחת שיניים? אז כנראה שזה ממתק..)

ואם זה דבר כל כך חשוב? למה צריך לשכנע לעשות את זה?

והאם יש דרך אחרת, לגרום לבני אדם לעשות מה שחשוב, בלי להוסיף לשם סוכר?

ואחרי כל זה –

למה המשחה של הרופאה נראית כמו טיט זול?

למה שם פתאום אין צורך בסוכר או בשלושת צבעי אמריקה המושכים את העין?

זאת הסמכות של הרופא?

זאת הסיטואציה של מרפאת השיניים?

זאת סיטואציה כוחנית שתלטנית או נעימה?

יש שם מוטיבציה פנימית או חיצונית?

וכמובן, איך כל זה קשור לכיתה?

של מי האינטרס במהלך השיעור?

מה הדרך להעביר שיעור לתלמידים או תהליכים, בלי להוסיף סוכר לעסק? או פרסים אחרים?

של מי האינטרס בכלל במערכת החינוך?

בקיצור

שאלות

למחשבה

בהצלחה עם זה…

דילוג לתוכן