ניתן לכם תרגיל קטן:

נסו לשים לב מה הסיבה שאתם כרגע עושים את מה שאתם עושים, כלומר קוראים את הדף הזה?

האם זה כי מישהו הבטיח לכם העלאה במשכורת בתמורה?

או שאולי איים להעניש אתכם אם לא תקראו את הדף ותוכיחו שאתם זוכרים מה כתוב בו (לפחות עד המבחן)??

או שאתם קוראים את השורות האלה כי יש כאן משהו שמעניין אתכם, מסקרן אתכם,

נותן לכם תקווה או אתגר להתפתחות שלכם?

זה בדיוק ההבדל בין מוטיבציה חיצונית למוטיבציה פנימית!

ולמה זה חשוב?

כי כשאנחנו פועלים מתוך מוטיבציה חיצונית

אנחנו שואפים להשקיע את המינימום ההכרחי בשביל להשיג את התוצאה הרצויה,

או לפחות "לצאת ידי חובה"…

אבל כשאנחנו פועלים מתוך מוטיבציה פנימית,

אנחנו משקיעים את כל כוחות הנפש שלנו ברגע הזה,

אנחנו לא מרגישים מאמץ, אנחנו לא מרגישים סבל,

ואנחנו לא מרגישים שאנחנו עושים טובה למישהו או מנסים לרצות אותו

בתמורה לקבלת פרס או להימנעות מעונש.

התחושה הזו נקראת זרימה,

ובצורתה המיטבית אנחנו פשוט לא מרגישים איך הזמן טס כשאנחנו נהנים…

פשוט נהנים מהדבר עצמו!

כעת יש לכם אפשרות לבחון כל פעולה שאתם עושים בחיים –

על איזה סוג מוטיבציה היא מבוססת?

שאלה מעניינת, לא?

כעת, בואו נתבונן על מערכת החינוך –

איזה סוג של מוטיבציה היא מעודדת?

מה גורם למורים לבוא בבוקר לעבודה?

מה גורם להם להגיע להשתלמויות ולהתפתח?

ומה הסיבות שבגללן תלמידים באים לבית הספר?

ונכנסים לשיעור?

ומקשיבים בו?

ומבצעים את ההנחיות שניתנו בו?

ומגייסים את כל כוחות הנפש שלהם בשביל באמת להבין???

כמובן, זה משתנה מבית ספר לבית ספר, מכיתה לכיתה ומשיעור לשיעור.

השאלה הגדולה היא –

מה הסיבה שבגללה הצטרפת כמורה למערכת החינוך?

האם זה היה מתוך מוטיבציה חיצונית בלבד?

או שהייתה שם מוטיבציה פנימית לגעת בלב של התלמידים, להשפיע עליהם?

לפתוח אותם לעולם מרתק ועשיר? להרחיב את אופקיהם??

והיום, האם יש לחלום הזה ביטוי ביום יום שלך? בכל שיעור ושיעור?

אנחנו יודעים שזה נשמע בלתי אפשרי בישראל 2019, אבל מאות מורים הוכיחו לנו שזה אפשרי.